הסוג הנפוץ ביותר, שבץ איסכמי, המהווה כשמונים עד תשעים אחוזים מכלל המקרים, מתרחש כשקריש מונע מספיק דם וחמצן מהגעה למוח. מלבד שמירה על אורח חיים בריא, ההגנה הטובה ביותר היא תפיסת התסמינים המוקדמים וקבלת טיפול מוקדם. הסימנים המשמעותיים מהם יש להיזהר הם:

חולשה בצד הגוף. תסמין פתאומי זה של איבוד כוח או חוסר יכולת להרגיש איבר בצד אחד של הגוף הוא סימן שכיח לשבץ, במיוחד ביד וברגל. גם צד אחד של הפנים עלול ליפול.

בעיה בדיבור. תסמין זה מגיע במספר צורות. הדיבור עשוי להיות עילג או שקיים קושי פשוט להגות מילים. אתה עשוי אף להתקשות להבין מה אנשים אחרים אומרים. קיים טווח חומר ממתון עד חמור. אמנם קיימים כל הרגעים בהם אדם אינו מסוגל לחשוב על מילה או להגות מילה כהלכה, אך רוב האנשים יודעים בעצמם או בגופם מספיק טוב על מנת להכיר בכך כי מדובר בתסמין חולף או קושי במילה מסוימת בלבד. אם אדם נבהל מקושי בדיבור או דיבור עילג, זה הזמן לבקש טיפול באופן מידי. בעיקרון, אם זה מרגיש כמו תסמין יוצא דופן, יש לפנות לטיפול רפואי בהקדם האפשרי.

כאב ראש חמור. תסמין זה צפוי יותר להתרחש בשבץ המורגי, והוא מתרחש כאשר קיים דימום במוח. השבץ המורגי נפוץ הרבה פחות מהשבץ האיסכמי, ומהווה כעשרה עד 15% מכל מקרי השבץ, אבל יש לו גם שיעור תמותה גבוה יותר.

ירידה חלקית בראייה. בדומה לחולשת גפיים או חוסר תחושה, בעיות ראייה גם הן בדרך כלל חד צדדיות. אבל במקום לאבד את הראייה באופן מלא בעין אחת, אדם עלול לחוות ירידה בשדה הראייה בשתי העיניים. הסיבה לכך היא שגלגל העין עצמו ועצב הראייה תקינים, אבל האופן שבו מועבר המידע למוח נפגם.

התפרצות פתאומית של כל התופעות האלו או חלקן. סימן היכר של שבץ מוחי הוא התפרצות פתאומית של סימני אזהרה אלו, המהווים את הסמן המשמעותי ביותר לכך שיש להגיע לבית החולים באופן מידי. תסמינים אלו מגיעים מהר מאוד, אך לא כולם עשויים להיות נוכחים על מנת להצדיק ביקור בחדר המיון.

בשורה התחתונה: אם קיימת התפרצות פתאומית של תסמינים נוירולוגיים חדשים המשפיעים על צד אחד של הגוף, יש לבקר בחדר המיון מיד. זו עשויה להיות מיגרנה או מצב שפיר אחר, אבל הבעיה היא שאם לא בודקים את המצב, מחמיצים את ההזדמנות האמיתית לטפל בשבץ המוחי. אם אדם סבור שהוא חווה שבץ, עליו לפעול מהר, גם אם מתברר שזהו מצב שאינו כל כך רציני. עדיף להיות בטוח מאשר להצטער.