פריצת דרך חינוכית בזיכרון יעקבמעיתון "הגפן",21/10/05השבוע נערך ערב מרגש בניצוחם של אלי אבוטבול ומרים פנויאן - ערב הגדרת החזון החינוכי של זיכרון יעקב. תודה למרים ולאלי על המנהיגות החינוכית שהוכיחו: תעוזה, חשיבה, לימוד, הצבת יעדים, שאיפה למצוינות, שיתוף. במיוחד שבתה את לבי העובדה כי את הציר המרכזי של החזון החינוכי מהווה המושג "פריצת דרך". כפי שהדגיש ד"ר יוסף סגמן בדבריו מעל הבמה, בבסיס פריצת דרך עומדים יצירתיות, שאיפה להתחדש ולהשתפר, סקרנות, בטחון עצמי. פריצת הדרך יש בה גם סיכונים, יחד עם נכונות ללמוד מהניסיון המצטבר, מהכישלונות ומההצלחות. אין ספק שעל מערכת השואפת לגדל בוגרים פורצי דרך להיות כזאת בעצמה ולאפשר את פריצות הדרך והניסיונות שבדרך - ולרגע הזה במערכת החינוך בזיכרון יעקב כבר קשה לי לחכות. בספרות המחקרית קיים מושג בשם "אפקט הות'ורן". משמעותו של המושג היא שעצם הניסוי - ולא חשוב מה הוא יהיה, גורם לעלייה במוטיבציה ומשפיע על ההישגים. מכאן, שסביבת עבודה ו/או לימודים מן הראוי שתחווה שינויים וחידושים. "אפקט הות'ורן" קרוי על שם סדרה של ניסויים שנערכו בין השנים 1927 ל-1932 במפעלי הות'ורן העצומים ששכנו בשיקגו. מטרות הניסוייים היו למצוא גורמים סביבתיים המשפיעים על תפוקות פועלי הייצור במפעל. על אף כל השינויים בתנאי העבודה תפוקת המשתתפים בניסוי עלתה באופן עקבי, בלי קשר לטיב השינוי. אחת ממסקנות החוקרים באותם ניסויים במפעל הות'ורן הייתה, כי ההשפעה שיש לעצם הניסוי, החידוש שבו, ובעיקר המסירות וההתלהבות של האנשים הנוטלים בו חלק, מהווים מפתח להצלחתו. כ- 20 שנה לאחר מכן נערך מחקר מקיף ביותר במערכת החינוך האמריקאית, מחקר המפורסם בשם "מחקר 8 השנים". במחקר זה נבחנו 30 בתי-ספר על יסודיים שהנהיגו שיטות הוראה ולמידה פרוגרסיביות (חדשניות), ונבחנו הישגי בוגריהם כסטודנטים לעומת הישגי בוגרי בתי ספר "ממלכתיים" או קונבנציונאליים. בסופו של המחקר נטען כי בבתי ספר רבים בהם נערך הניסוי ההתלהבות וההתרגשות היו כה גדולות, שכל מה שהיו מנסים היה קרוב לודאי מצליח, ללא קשר לטיב שיטות ההוראה הנהוגות בבית הספר. איני יודעת מי מכם קרא השבוע בעיתון הארץ על כיתה ז' מסוימת בבי"ס בעיר יבנה, שתלמידיה צוידו במחשבים ניידים במקום ילקוט וספרים, ובסיום השנה נמצא כי הישגי כל תלמידיה עלו על הישגי שאר תלמידי השכבה. אני מאמינה כי עם כל הכבוד למחשבים ("ויש כבוד")- גם לחידוש והייחודיות שחשו המורים והתלמידים באותה כיתה היה כדי לתרום להצלחת הניסוי. עצם הניסוי הפיח התלהבות ועניין. מכל אלה עולה כי פריצות דרך במערכת החינוך הישובית יש בהן כדי לתרום למערכת ולכל אחד מחלקיה. בחמש השנים האחרונות עסקתי בפריצת דרך חינוכית - עמדתי בראש העמותה להקמת בית הספר הדמוקרטי וניהלתי אותו במשך 3 שנים. החוויה החזקה שספגתי מפגישותי עם נציגי הממסד החינוכי בארץ - החל ממחלקת החינוך בישוב, דרך ראש המועצה דאז, ישי שיבובסקי ונציגי המחוז וכלה בנציגי משרד החינוך, הייתה חוויה של התנגשות בקיר. נתקלנו בחומה אטומה - חוסר נכונות לתמוך ביוזמה החינוכית שלנו, ריבוי השימוש במלים "אי אפשר" ו- "אין" והקצאת אנרגיות בלתי נדלות למלחמה בנו באמצעות צווים, מכתבים ועורכי דין. תמהתי אז- איך זה שקברניטי החינוך במדינה מתפקדים כפקידים ולא כמנהיגים? לא נכנענו - ויצאנו המרוויחים העיקריים מכך. ניסיתם פעם לטוות חזון וחלום חינוכי בקבוצה? איזו תחושת התרוממות נפש! ועם התחושה הזו התחלנו לבנות, ועם התחושה הזו באנו לביה"ס לעבוד עם הילדים. ופריצת הדרך לא תמה שם. בבית הספר הדמוקרטי "קשת", בזכות המבנה הגמיש של המוסד, פריצת הדרך קורת כמעט מדי יום. מורים ממציאים, תלמידים יוזמים, שיטות הלימוד עוברות עיבודים וחידושים. עם כל החששות ששינויים מביאים עמם, יש בהם גם ברכה רבה. כעת יש לשכנע בכך את הצוותים החינוכיים ולאפשר להם לחוות את ההנאה העצומה שבפריצת דרך; אך יותר מכך - על אלי אבוטבול ומרים פנויאן לגלות את הפתיחות הרבה ביותר ולאפשר לאנשי החינוך של הישוב לפעול ברוח זו. ענבר אביטל |