שִׁיר אָבִיביהודה עמיחי, מתוך "עכשיו ברעש"יַלְדִּי מִשְׁתַּעֵל בַּלַּיְלָהּ. בְּתוֹךְ לִבּוֹ יֵשׁ צִיוּרִים, אֲשֶׁר לְעוֹלָם לֹא אֶרְאֶה. עֵינָיו מְחַפְּשׂוֹת בְּעֵינַי אֶת עִקְבוֹת חַיַּי. בָּאָבִיב הַזֶּה פּוֹרְחִים וְנוֹבְלִים רְצוֹנוֹתָיו הָרִאשׁוֹנִים. אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ בְּמֵיטַב כִּשְׁלוֹן חַיַּי. הַקַּיִץ יָבוֹא; הָעֵשֶׂב הַיָּבֵשׁ וְהַמֵּת שׁוּב יְרַשְׁרֵשׁ בְּצַעֲדֵי הָעוֹבְרִים בּוֹ. כְּשֶׁהָיָה רַעֲנָן וְיָרֹק לֹא הִשְׁמִיעַ קוֹל. חזרה |